
לכל מחשב יש את השעון הקטן למטה בתחתית המסך.
אבל זה לא כ”כ מעניין אותנו עד שיש תקלה במערכת שלנו. כשאנו מנסים לשחזר ולהבין מה היה רצף הארועים שגרם לתקלה, אותו שעון קטן במחשב שלנו או בכל מערכת ממוחשבת אחרת, פתאום מקבל חשיבות עליונה. אלא אם כל השעונים במערכת שלנו מסונכרנים ועונים לשאלה “מה השעה” בדיוק לפי אותו שעון, אין טעם בשחזור הארועים והתקלות במערכת שלנו.
כדי להתמודד עם הבעיה הזו מנהלי רשתות מחשבים נוהגים לסנכרן את כל המערכות הממוחשבות במערכת אל מול שעון אחד, בדרך כלל שרת במיקום כלשהוא בעולם המספק (UTC (Universal Time Coordinate בפטרוקול מעל רשת הIP שלנו הנקרא (NTP (Network Time Protocol.
הבעיה עם הפתרון הנ”ל הוא שעבור הסנכרון הזה, לפחות מחשב אחד ברשת (במקרה הטוב – במקרה הרע, כל מחשב ברשת) יוצא מהרשת הפנימית, הסגורה והבטוחה, ה”גן הסגור שלנו” אל האינטרנט, בדרך כלל דרך port ידוע מראש (מספר 123). זו למעשה הזמנה לא מכוונת להאקרים לפרוץ לרשת שלנו באמצעות מתכון ידוע מראש.